פסק-דין בתיק ע"פ 1752/04

השופט י' כהן:

1.       ארבעה ערעורים לפנינו, שנים מהם (ע"פ 1752/04 וע"פ 1785/04) הוגשו על פסק דינו של בית משפט השלום בחדרה ( כב' השופט מ' מסארווה) מתאריך 1.11.04 בתיק פ' 4226/02, והשניים הנותרים (ע"פ 1753/04 וע"פ 1786/04) הוגשו על פסק דינו של בית משפט השלום בחדרה ( כב' השופט מ' מסארווה) מתאריך 1.11.04 בתיק פ' 4222/02.     

2.       בכתב אישום שהוגש לבית משפט השלום בחדרה בתיק פ' 4226/02 נגד חסן עבד אל-רחמאן בויראת (להלן - " חסן") הואשם חסן בעבירת אי קיום צו הריסה שיפוטי, שניתן עליו בגזר דין מתאריך 12.1.00 בתיק פ' (חדרה) 5518/99, עבירה לפי סעיף 210 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה - 1965 (להלן - " חוק התכנון והבניה").

          צו ההריסה השיפוטי שניתן נגד חסן מתייחס למבנה בן שתי קומות, בשטח של כ- 280 מ"ר, שחסן  בנה ללא היתר בניה, ועל פי גזר הדין שניתן בתיק פ' (חדרה) 5518/99, היה על חסן להרסו עד לתאריך 12.1.02. מלבד צו ההריסה שניתן נגד חסן בתיק פ' 5518/99, חויב חסן לשלם קנס בסך 10,000 ש"ח וכן חויב לחתום על התחייבות בסך 10,000 ש"ח, להימנע מלעבור עבירה בתוך 3 שנים.

3.       בכתב אישום שהוגש לבית משפט השלום בחדרה בתיק פ' 4222/02 נגד מרים אלבויראת (להלן - " מרים") הואשמה מרים בעבירה של אי קיום צו הריסה שיפוטי, שניתן נגדה בגזר דין בתאריך 12.1.00 בתיק פ' (חדרה) 5517/99, עבירה לפי סעיף 210 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה - 1965 (להלן - " חוק התכנון והבניה").

          צו ההריסה השיפוטי שניתן נגד מרים מתייחס למבנה בן קומה אחת, בשטח של כ- 279 מ"ר, שמרים  בנתה ללא היתר בניה, ועל פי גזר הדין שניתן בתיק פ' (חדרה) 5517/99, היה על מרים להרסו עד לתאריך 12.1.02. מלבד צו ההריסה שניתן נגד מרים בתיק פ' 5517/99, חויבה מרים לשלם קנס בסך 10,000 ש"ח וכן חויבה לחתום על התחייבות בסך 10,000 ש"ח, להימנע מלעבור עבירה בתוך 3 שנים.

4.       בפסקי הדין שבערעור הורשעו חסן ומרים, על פי הודאתם בעבירה שיוחסה להם (אי קיום צו בית המשפט להרוס המבנים שנבנו על ידם בלא היתר בניה כחוק), ובתאריך 1.11.04 נדונו חסן ומרים לעונשים הבאים:

(א)     חסן נדון ל- 4 (ארבעה) חודשי מאסר על תנאי, והתנאי הוא שבמשך שנתיים לא יעבור חסן עבירה לפי סעיפים 204, 205, 210, 237 ו- 240 לחוק התכנון והבניה, ומרים נדונה ל- 3 (שלושה) חודשי מאסר על תנאי, והתנאי הוא, שבמשך שנתיים לא תעבור עבירה מהעבירות הנזכרות.

(ב)      חסן נדון לתשלום קנס בסך 15,000 ש"ח או שלושה חודשי מאסר תחתיו, ומרים נדונה לתשלום קנס בסך 10,000 ש"ח או חודשיים מאסר תחתיו.

(ג)      כל אחד מהשניים חויב לחתום על התחייבות בסך 15,000 ש"ח להימנע בתוך 3 שנים מלעבור עבירה לפי סעיפים 204, 205, 210, 237 ו- 240 לחוק התכנון והבניה.

5.       בכל אחד מהערעורים שהגישה המדינה (ע"פ 1752/04 וע"פ 1753/04), טוענת המדינה כי בית המשפט קמא הקל בעונשם של חסן ומרים במידה המחייבת את התערבותנו. לטענת ב"כ המשיבה, ההלכה הפסוקה קבעה כי עבירת אי ביצוע צו הריסה שיפוטי היא עבירה חמורה, המחייבת הטלת מאסר לריצוי בפועל, וכך היה על בית המשפט קמא לעשות. כמו כן מלין ב"כ המדינה על כך שבית המשפט קמא לא חילט ההתחייבויות עליהן חתמו חסן ומרים בעקבות גזרי הדין הקודמים שניתנו נגדם, ועוד טוען ב"כ המדינה, כי סכום ההתחייבות החדשה שבית המשפט קמא הטיל על חסן ועל מרים, נמוך מהסכום המתחייב לאור חומרת העבירה.

6.       ערעורו של חסן (ע"פ  1785/04) מתמקד בטענתו, כי לאחר חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, אין לחייבו לחתום על התחייבות להימנע מעבירה שלא הורשע בה, וכן אין להורות לחלט התחייבות בגין עבירה שלא הורשע בה, שכן הדבר נוגד את עקרון החוקיות ואת חוש הצדק.

          מרים טענה בערעורה (ע"פ 1786/04), טענה זהה לטענתו הנזכרת של חסן, ועוד טענה, כי שגה בית המשפט קמא בהרשיעו אותה לאחר שדחה טענתה להגנה מן הצדק, טענה בעטייה ביקשה מרים מבית המשפט לבטל כתב האישום שהוגש נגדה. אציין, כי בפתח הדיון שהתקיים לפנינו, הודיע בא כוחה של מרים, כי הוא חוזר בו מהערעור על ההרשעה, ולפיכך נותרו עתה לפנינו ערעורי הצדדים על העונש בלבד.

7.       תחילה לערעורי המדינה על כך שלא הוטלו על חסן ועל מרים עונשי מאסר לריצוי בפועל.

          מעטים הם המקרים בהם נדון אדם למאסר בפועל בעקבות הרשעה ראשונה באי קיום צו בית המשפט בעבירות בניה. אינני סבור כי המקרה שלפנינו הוא המקרה המתאים לסטות מגישה זו, שאולי יש מקום רב להרהר אחריה. על כן, ולא בלי היסוסים, אציע לחברי שלא לקבל את ערעור המדינה בעניין זה.

אעיר, כי לאחר שהוטלו על חסן ועל מרים מאסרים על תנאי, הרי שבכל יום בו הם אינם מבצעים את צווי ההריסה שניתנו נגדם, עוברים הם עבירות חדשות ונוספות לפי סעיף 210 לחוק התכנון והבניה, ובכך למעשה דנים הם את עצמם למאסר. אם סבורה אפוא המדינה כי מקומם של חסן ומרים מאחורי סורג ובריח, כי אז אין מניעה שתגיש כתבי אישום חדשים, ותבקש להפעיל המאסרים המותנים.

8.       לעניין החתימה על התחייבות:

          בא כוחם של מרים וחסן הפנה תשומת לבנו לכך שבע"פ 5042/03 מימון כהן נ' מדינת ישראל, נקבע כדבר הבא:

"עניין אחר המצדיק התערבות והוא עניין הטלת ההתחייבות בנוסף לקנס שהושת.